פסק-דין בתיק רמ"ש 7894-06-11

1.         בפניי בקשת רשות ערעור, שאני דן בה כערעור, שהוגשה על ידי הבעל (להלן - "עו"ד פלוני" או "הבעל" או "המערער"), על החלטת בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט דניאל טפרברג), בתיק תמ"ש 39657-12-10, מיום כ"ט ניסן תשע"א (3.5.11) (להלן - "ההחלטה"), שבה נקבע - לאחר דיון נרחב ונימוקים מפורטים - כי הסמכות לדון בענייני רכוש של הצדדים, במזונות הקטינים, וכן במזונות האישה, מסורה לבית המשפט לענייני משפחה (פיסקה 18(א) להחלטה).

            כמו כן נקבע, באותה החלטה, כי הסמכות בענייני משמורת -  נתונה לבית הדין הרבני, והתביעה שהוגשה בעניין זה, על ידי האשה (המשיבה), לבית המשפט לענייני משפחה - תימחק (פיסקה 18(ב) להחלטה)

            הבעל חויב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, בסך של 7,000 ש"ח (פיסקה 18(ג) להחלטה).

2.         בטיעונים היום, העלה המערער, עו"ד פלוני, מספר טענות, כאשר הטענה הראשונה היא, מדוע לא התאפשר לבית הדין הרבני לדון בבקשה שהונחה בפניו, בענייני הסמכות.

3.         והנה, לאחר ששמעתי את טיעוניו של עו"ד פלוני, בתשומת לב ובקפידה, והתייחסתי לאותם קטעים שבהם הוא מתייחס לבית הדין הרבני, התברר שטענותיו, אין להן בסיס, לפחות, על פי החומר שהוצג בפניי.

4.         אסביר, ואנמק.

5.         בתביעה שהגיש עו"ד פלוני לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, בפרק הרכוש, שכולל שורה וחצי, נכתבו המילים הבאות: " חלוקת רכוש: לצדדים רכוש משותף ובית הדין הנכבד מתבקש להורות על חלוקת הרכוש".

6.         מאידך גיסא, בתביעת האישה בנושא הרכוש, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שהיא תביעה ארוכה ומפורטת, נושא הרכוש כולל פירוט רב, ומתחיל מסעיף 24 ונמשך עד סעיף 56.

7.         עו"ד פלוני, הבעל, לאחר שנשאל על ידי מספר פעמים, לא הכחיש את העובדה כי התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, הוגשה לפני התביעה שהוגשה לבית  הדין הרבני, כאשר המרחק בזמן הוא שלוש שעות, באותו יום.

            אין מחלוקת, לפחות לגבי ידיעתו האישית של עו"ד פלוני: הוא ידע כי הוגשה כבר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ועברו 26 דקות מאז ידיעתו הנ"ל, עד שהוא הגיש את התביעה לבית הדין הרבני.

8.         עו"ד פלוני אישר שהתביעות הוכנו על ידו, לפני מועד הגשתן; אלא, שלדבריו, הן הוגשו על ידו לבית הדין הרבני, כתגובה על כך שהוגשה, על ידי האשה, התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בהפרה של הסכמה דיונית בין בני הזוג.

9.         ככל שמדובר באיחור בזמנים, או ליתר דיוק - בהקדמה של פנייה לבית המשפט לענייני משפחה - צודק בית משפט קמא כי זה שיקול לגיטימי (פיסקה 9 ואילך להחלטה).

            הדבר גם נתמך בפסק-הדין של בית המשפט העליון בבג"צ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (2010) (מפי המשנה לנשיאה, כב' השופט אליעזר ריבלין, שלדבריו הסכימו השופטת אילה פרוקצ'יה והשופט חנן מלצר), המוזכר ומצוטט בהחלטתו של כב' השופט טפרברג (ראה: עמ' 8-9 להחלטה).

10.       טענתו של עו"ד פלוני, הבעל, לפיה, צריך היה בית המשפט לענייני משפחה להמתין עד להחלטת בית הדין הרבני - אינה מתיישבת עם החומר, כפי שכבר ציינתי לעיל, וכפי שאפרט, עתה.

11.       בית הדין הרבני דן בענייני הסמכות פעמיים:

א.        פעם אחת, בהחלטה של דיין אחד, מיום 11.1.11, שבה נאמר:

            "בפני בית הדין מוגשת בקשת ב"כ הבעל לקבוע כי הסמכות בעניינם של הצדדים נתונה לבית הדין הרבני. מעיון בתיקי הצדדים מתברר כי הבעל הגיש לבית הדין תביעה מפורטת לגירושין וכן תביעות בענייני מזונות והחזקת ילדים בהם פורטו העילות כנדרש ואשר על כן כריכתם הנה כריכה כדין והסמכות בעניינם נתונה לבית הדין. אשר לתביעת הבעל בנושא הרכוש, כאשר יוגש לבית הדין פירוט הנכסים כנדרש, בית הדין ייתן את החלטתו".

            ממילא, בענייני הרכוש, עדיין לא ניתנה החלטה.

ב.         יתרה מזו, לאחר שהתקיים דיון, ביום 15.2.11, ניתנה החלטה על ידי ההרכב המלא של בית הדין הרבני, שבה נאמר: